אחרי ששרף רשב"י אדם במבטו, הוא מבין שהמהות מצויה בתוך קשר עם הזולת, בהתפעלות שקטה מיהודי האוחז בידיו הדסים לכבוד שבת. אחרי הזלזול ב'ואהבת לרעך כמוך', באה חבורתו של רשב"י ותיקנה את האחוה. מיד לאחר ההתגלות הגדולה של יציאת מצרים מגיע שלב התיקונים הקטנים, המדרגות העדינות של ספירת העומר. אלו ימים בהשראת דמויותיהם של משפיעים רוחניים – משה, מרים ורשב"י, ולצידם תורתה של ימימה אביטל, שנפטרה בכ"ה באייר. לימודה נסוב סביב נוכחות, קבלה ואהבה של ה"אני" – שמהם תצמח אהבת הזולת. היא לימדה שאין קפיצות: לא "מתנפלים על הקודש". השאיפה לרוח נסמכת על קרקע יציבה.
מתי פתיחות רוחנית הופכת לפגיעוּת?
פתיחותו של אדם לדמות משפיעה יכולה להוביל להתמרה וריפוי, אולם היא גם עלולה לחשוף אותו לסכנת היבלעות לתוך דמות הסמכות. הפתיחות מאפשרת גם פגיעוּת ואמון שאם ינוצלו חלילה לרעה יש סכנה לפגיעה טראומטית הכוללת פלישה למרחב האישי, תלות וניצול. נדרשת זהירות. המעבר בין קשר מיטיב לקשר פוגעני לעיתים דק כחוט השערה. החלקים המיטיבים והפוגעניים עשויים לדור בכפיפה אחת, באותו אדם, באותו מפגש. מודעות יכולה להרחיב את הברכה ולצמצם את הסכנה.
דמות הרב, המטפל או המנהיג הרוחני, מהדהדת לדמות ההורה. תפקידה קשור להחזקה. כמו בהורות, אחיזה רפויה מדי או לופתת מדי, הזנחה או פגיעוּת, יוצרים נזק עמוק. לעיתים, חסך מהילדות מבקש תיקון במפגש הבוגר עם דמות מיטיבה. תקווה לריפוי. אולם כשאין מודעות, נוצר לא פעם שחזור של דפוסים פוגעניים, גם ללא כוונה רעה מצד המנהיג.
גבולות, אחריות ואתיקה – לא רק בעולם הטיפול
בעולם הטיפול קיימת אתיקה ברורה: שמירה על גבולות, הכרה בפערי הכוח. ככל שהקשר אינטימי יותר, הסיכון גדול יותר. נזק ממטפל או מהורה – דמות שאמורה להיטיב – הוא חמור שבעתיים. ומה קורה בעולם הרבני? מהם הגבולות? האם יש אתיקה מחייבת?
הרב אינו רק מורה – הוא נושא תחכום, ידע נסתר, שפה עשירה. כלים אלו יכולים להוביל קדושה, אך גם לשמש לפיתוי ותעתוע. לעיתים, הכריזמה מסתירה יחסי כוח בעייתיים. במציאות בה מתגלות פגיעות רבות מבעלי סמכות, מתבהרת נחיצותן של אתיקה ונורמות חברתיות לשדה זה.
במקרי הקצה נכללים סיפורי כתות ופגיעות מיניות. אולם מצבי הביניים העמומים נפוצים. קשרים בהם מתקיימת פלישה רגשית, כלכלית, גופנית או רוחנית, בלי להבין שהקו נחצה. הידע, השפה והאמון עד כדי תלות, יכולים להיטיב אולם דרושה הכרה בריאה וערה לזהות מתי הם הופכים לפוגענים. זו קריאה כפולה: לרב ולרבנית, לשואלים ולשואלות. לכולנו.
הנה כמה שאלות לבחינה עצמית עבור בעלי ובעלות סמכות רוחנית:
- האם מטרת ההנהגה שלך לפתח עצמאות או צייתנות?
- האם נטייתך לשתף בטעויות, להודות כשאין תשובה או להציג את מעלותיך?
- כיתד תגובתך לביקורת?
- האם יחסי הכוחות נלקים אצלך בחשבון? כיצד נשמרים גבולות ברורים?
- האם נהגת לשלוח ליעוץ מקצועי היכן שחסרים לך הכלים המקצועיים?
האם את מתקרבת לאלוהים – או רק לרב?
שאלות אלו אינן מובנות מאליהן. גמישות נפשית ומודעות עצמית חיוניים למי שמנהיגים אנשים, נפשות וקהילות. ראוי לעבור תהליך ולמידת כלים טיפוליים בהדרכה מקצועית, לא כדי להפוך למטפלים, אלא כדי להכיר במגבלות התפקיד.
הקהילה אינה פטורה מאחריות ועליה להציב נורמות בריאות. כאשר סמכות רוחנית מנצלת את האמון והביטחון לטובת תלות, פלישה ופגיעה, קורס משהו בתשתית הנפש. כדאי לעורר שאלות בקרב הקהילה:
-
- האם מותר לשאול שאלות, או רק להסכים?
- האם יש "לא נעים" מהסוג שמעיד על קשר לא חופשי?
- האם הקשר עם הרב כולל גבולות של זמן, מרחק, קרבה?
- האם העצה ניתנת רק כשמבקשים, או גם כשלא?
- האם החלטותיך עצמאיות , או שיש צורך לאישור מהרב?
דמותה של ימימה אביטל היא מקור השראה. דוקא מתוך האחרות הייחודית לה, היא היתה מודעת לסכנה. היא נזהרה מפיתוח תלות והייתה שומרת מרחק, מסרבת לאחוז או להיאחז . מטרת לימודה הייתה הובלת הלומדים לתנועה של עצמאות ובחירה. אחד מתלמידיה הציע לבחון אם אישיות היא מנהיגה או גורו, אם היא מקרבת את תלמידיה לעצמם או אליה. זהו נייר לקמוס יקר. האם הצלחתו נמדדת בכוח שהוא צובר או בברכה העוברת דרכו להתפתחות העמוקה של תלמידיו. היא ידעה שלא ניתן למנוע לחלוטין את התלות, אך ניתן לצייד את הלומדים בכלים, כך שיסתדרו גם בלעדיה.
איני כותבת נגד סמכות. קהילה בריאה זקוקה למנהיגות. האמון בבעלי הסמכות נחוץ כדי לאפשר שינוי מתוך ביטחון. גם תלות יכולה לעיתים להיטיב. היום אנו יודעים שלצד האמון יש לחזיק גם עמדת חשדנות הנחוצה למוגנות בכל הרבדים. התייחסות ליחסי הכוחות המאפשרת אמון ומוגנות. המילים מופנות לקהילות נורמטיביות בהם גבולות עשויים להיטשטש ויש סכנת פגיעה גם לקהילה וגם לבעלי הסמכות.
התביעה לחיים קדושים, לקידוש שם ה' בעולם היא מאיתנו, בעולם הזה. לעיתים נדמה שהכל מתבלבל, חלילה. הדאגה מפני חילול ה' או לשון הרע גורמת לעיתים לצמצום כבוד ה' בעולם ולתגובות שאין בהן יראת שמים. סוד, זהירות יתר ושתיקה פעמים רבות פוגמים בכבוד ה'. אם יראת שמים ישרה תהיה מדד מרכזי אזי נימנע מעיוותים רבים להם אנו עדים. הארץ הטובה תתברך בנו ואנו באדמתה.