לזכור את המורכבות: על כאב וזיכרון במפגש עם פוגעים שנפלו במלחמה

ימי זיכרון: בין געגוע לכאב מושתק

ימי זיכרון מציפים רגשות עזים. זכרון הנופלים שהכרנו מעורר כאבים, החמצות, געגועים ופחדים. הנרטיב סביב כל אחד ואחת מהנופלים מתעצב עם השנים, והופך את זהותם לקרובה ונוגעת.

אבל מה קורה כשהנופל היה גם מי שפגע מינית? הכאב נשאר שקט, קורס לתוך עצמו, בלי מקום במרחב הציבורי. כשכולם עסוקים באורו של הנופל, הנפגעת יושבת לבד בחושך.

כשהחברה עסוקה בהנצחת תכונות המופת של החלל, הפגיעה שהתרחשה בחייו נבלעת בשכחה. הנפגעת חווה תחושת מחיקה כפולה: גם הפגיעה עצמה, וגם אי ההכרה בה לאחר מותו.

תעתועי פגיעות מיניות: ספקות וחומות שלא נשברות

פגיעות מיניות מלוות תמיד בתעתועי ספק: האם זה באמת קרה? האם זה היה נורא כל כך? מי אשם? מהי הבושה? כל אלה מקשים על תהליך הריפוי. דמות הפוגע נצבעת לעיתים כשחור מוחלט ולעיתים כלבן מוחלט, אך במציאות – היא מורכבת יותר.

כאשר הפוגע נפטר, הכלת המורכבות הופכת כמעט בלתי אפשרית. אחרי המוות נותר רק הקידוש, ההאדרה, והנפגע.ת נותר.ת לבד עם השאלות.

קהילה כמרחב מרפא: על חשיבותם של מעגלי עדות בבית דינה

לעיתים, קהילה אחרת יכולה להציע מה שהקהילה הקרובה לא מסוגלת: הכרה, אמון ותיקוף. בבית דינה מתקיימים מעגלי עדות המאפשרים לנפגעות ולנפגעים לספר את סיפורם, לקבל הדהוד ותמיכה. זהו מרחב שיכול לעזור למלא את החסך שנוצר כשפוגע עוזב את העולם מבלי לתת דין וחשבון.

למידע נוסף על מעגלי העדות שלנו לחצו כאן